לקראת יום העצמאות של המדינה אני רוצה לספר לכם איך מלחיה קטנה יכולה לשנות אתכם ואת העולם.
הפוסט הזה יכול לעורר התנגדות כי הוא סותר נורמה חברתית, אך מבטיח לכם שגלום בו מפתח מהמם.
מפתח אל העצמאות שלכם.
בואו נתחיל בשאלה פשוטה – איך אתם מבקשים שיעבירו אליכם את המלח בארוחה?
אני לרוב שומע – “אפשר את המלח?” או “אתה יכול להעביר לי את המלח?”
ומה התשובה ל”אפשר” או “יכול”? זו שאלה רטורית שהתשובה עליה היא תמיד כן.
ובכך אנו טומנים, מבלי משים, מלכודות תודעתית למי שמולנו ולעצמנו.
כדי להסביר את כוונתי ולהראות תנועת עומק המתרחשת באוטומט אני רוצה רגע להגדיר את המושג עצמאות –
לפי המילון המילה עצמאות פירושה “אדם בלתי תלוי, עומד ברשות עצמו.”, ואני אוסיף המאפשר לאחרים לעמוד ברשות עצמם. בקיצור חופש. בעיני אדם חופשי הוא אדם המכיר ברצונו, מגבה אותו ופועל מתוך מבט צלול בעולה מתוכו.
הקישור הזה מאוד עדין ואנסה כמיטב יכולתי להמחיש ולהסביר מה בעצם קורה.
תסתכלו רגע על אפשרות אחרת לשאול – “אני רוצה את המלח. אתה מסכים בבקשה להעביר לי אותו?”
אני שם את הרצון שלי, ואת הבקשה שלי, חשופים וברורים “על השולחן”. ולמעשה מזמין בצורה ישירה את העומד מולי לבדוק האם יש בו הסכמה.
לעומת “אפשר את המלח?”
איפה יש יותר חופש?
בבקשה “התמימה” של אפשר את המלח אנו בעצם נמנעים מלהביע בצורה ברורה וישירה את הרצון שלנו, ובכך, מבלי לשים לב, אנחנו מתרחקים ממנו, מכסים אותו, ויוצרים תנועה של “מתחת לשולחן”, ובמקביל מונעים מהעומד מולנו חופש אמיתי לבחור ברצונו שלו.
ולמה זה חשוב הדבר הפעוט הזה?
כי אותה תנועה בדיוק מופיעה בעוד כמה רבדים בחיים שלנו. למשל במערכות יחסים. כמה פעמים לא אמרתם בצורה ישירה מה אתם מרגישים ורוצים וציפיתם שהאדם העומד מולכם יבין בעצמו למה אתם מתכוונים? איך זה נגמר?
וברמה הגבוהה ביותר יהיה לנו קשה “לשמוע” מה החיים מבקשים מאיתנו, מה היעוד שלנו, מה אנו עושים כאן…
ואיך נשמע רצונות גדולים כאלו כשאנחנו לא מגבים את הרצונות הקטנים? כשהרצון שלנו מכוסה אנו מאבדים את המצפן שלנו ובקלילות יכולים להרגיש אבודים, לא מובנים, ושהעולם נגדנו.
הרצון שלנו קדוש. גם הקטן ביותר.
זו דרכם של החיים לכוון אותנו.
הרצון הפנימי שלנו הוא למעשה קול החיים בתוכנו.
בואו נביא אותו כמו שהוא. פשוט וברור. גם עם הפחד להיות חשופים ופגיעים.
דמיינו לרגע עולם בו כולם אומרים את רצונם בצורה ברורה. שלכולם יש חופש גם פנימי וגם חיצוני לבחון ולבחור לפי הרצון. איך אז העולם יראה? איך אתם תנועו בתוכו?
אני רוצה להזמין אתכם להפוך כיוון. להרפות מהדברים הגדולים ולהתחיל בדברים הקטנים. לבנות אמון פנימי וגיבוי לרצון. לחשוף אותו בפניכם ובפני העולם ולראות מה קורה.
ומנסיוני המלח הוא מקום נפלא להתחיל ממנו.
ולסיום אוסיף תרגיל קטן. שחקו עם מי שסביבכם. ובפעם הבאה ששואלים אתכם אפשר את המלח? תענו בפשטות “כן, אפשר” ואל תעשו דבר , ואז תראו מה קורה 🙂
