אני רוצה לספר לכם על משהו שריגש אותי ממש בימים האחרונים – הרמוניה. ובעיקר מה קורה שאנו נעים בהרמוניה פנימית.
על הרמוניה חיצונית אני לא ארחיב, כי מנסיוני אותה אנו מכירים היטב ולרוב היא מיד קופצת אל מול השאלה מה זו הרמוניה? ורק כדי ליישר קו על מה זה הרמוניה אביא את ההגדרה המילונית – “התאמה מלאה” (בין צלילים, אנשים, יחסים וכדומה – יעני חיצונית)
אז מה זה הרמוניה פנימית?
בהכי קצר הרמוניה פנימית היא הסכמה להיות מתואם עם עצמי וכל מה שקיים בי, ללא תלות במציאות החיצונית.
זה נשמע פשוט, אך מה שלרוב קורה הוא שנוצרת התנגשות בין ההרמוניה הפנימית לחיצונית, ואז אנו נוטים לנסות לייצר הרמוניה בחוץ. ובדיוק כאן מתחיל הבלאגן.
הכי טוב להסביר ולהדגים מתוך מקרה שקרה, הפעם לא לי, אך דרכי. וכך היה:
באחד ממפגשי הבוקר, מפגש יומי בו אנו שמים כוונה לקראת היום, אחד המשתתפים אמר שהיה בסופ”ש בו עבר תהליך עומק חזק וחזר משם מכונס בעצמו ובקצב איטי מהרגיל שלו. הוא לקח עוד יום חופש לעכל את מה שעבר, אך דבר לא השתנה.
בעבודה הצטברו הרבה משימות, שאחת מהן גדולה וחשובה ודורשת מענה כבר משבוע שעבר. ואז במפגש הבוקר הוא ביקש: ” אני שם כוונה להיות הרמוני עם הדרישות והמשימות שמחכים לי בעבודה, ולהתאים את עצמי לקצב ולציפיות”.
כלומר שיצליח לעמוד ביעדים ולהשלים את כל המשימות הפתוחות וכך יהיה גאה בהספק שלו, הבוס יהיה מבסוט שנתן לו חופש, והקולגות יקבלו את כל מה שהם צריכים, אפס רגשות אשם שיצא לחופש, ואז, כך האמין ישיג הרמוניה טובה. מושלם, נכון?
אז…לא 🙂
אם הוא היה יוצא כך ליום שלו הוא היה, כמעט בוודאות, חווה תסכול, מעייף את עצמו וכנראה גם כועס על כל העולם.
איך אני יודע? כי תנועה מסויימת תמיד תייצר אותה תוצאה, לא משנה הסיפור והנסיבות.
מתוך ההרגל שלו לייצר הרמוניה חיצונית הוא התרגל לנוע בעולם מתוך נסיון לעמוד בציפיות שהוא קולט מהסביבה, מתיש את עצמו בעבודה, חווה כעס, תסכול והתרחקות מעצמו. ואז הוא עוצר, לוקח הפסקה מהשגרה, נח, ממלא מצברים, חוזר לשגרה והמשימות, מתיש את עצמו וחוזר חלילה. וזו דוגמא מעולה למה קורה תוך כדי הנסיון ליצור הרמוניה בחוץ, ממש קשה עד בלתי אפשרי לעשות זאת מבלי לוותר על עצמנו או להילחם בעצמנו.
עצרתי אותו והצעתי לו שאם הוא מבקש הרמוניה שינוע מתוך הרמוניה עם איפה שהוא נמצא (איטי ומכונס), וגם אם יווצרו בלאגן ואכזבה בחוץ שיגבה את עצמו. ואל מול הר הציפיות שפשוט יגיד מה הוא יכול ומה לא.
וכך הוא עשה.
בשיחה למחרת הוא הגיע עם חיוך גדול ועיניים נוצצות. הוא אמר שזה עבד כמו קסם. בשיחה עם הבוס פשוט אמר איפה הוא, שהוא מודע למשימות, ויעשה כמיטב יכולתו אך הוא לא יכול להבטיח כלום. הבוס הבין מיד והסכים למצב. בסוף השיחה הוא גילה בכלל שהר הציפיות לא גדול כמו שחשב, הוא נשאר הרמוני עם הקצב שלו ולתדהמתו מי שסביבו התאים את הקצב אליו בלי שאמר או עשה דבר.
ואחרי שסיפר את כל היופי הזה הוא שם כוונה לאותו היום להעמיק את ההתבוננות שלו מתי הוא נע מהרמוניה פנימית ומתי לא.
במפגש בוקר למחרת סיפר שמצא את מקום העבודה כמו הר געש שהתפרץ. כל מה שיכול היה להשתבש השתבש, כולם בלחץ, מתרוצצים באמוק ממקום למקום. בקיצור טירוף מערכות. לרגע הוא נבהל, אבל אז נעצר ונזכר בכוונה ששם בבוקר, ואמר לעצמו ביקשתי ללמוד ולהעמיק הרמוניה? אז החיים סידרו לי בוחן פתע! איזה יופי.
את היום הזה הוא סיים כשכולם אמרו עליו שהוא המרגיע הלאומי. מלא דברים הסתדרו כמעט מעצמם ללא מאמץ מצידו, השריפות גוועו וכולם חזרו לנשום. הוא חזר הביתה שמח, מסופק, אנרגטי ובעיקר בתחושת גאווה פנימית על היכולת שלו לשמור על ההרמוניה הפנימית שלו.
אני גאה בו ממש. גם שפרץ דפוס שהוא הולך איתו שנים וגם להשראה האדירה שנתן לכולנו. תראו אפילו יצא מזה פוסט 😉
הדהים אותי לראות בזמן כה קצר, הפעם על מישהו אחר, איך התנועה הפנימית משפיעה על המציאות. ועד כמה קשה לנו לתפוס את כוח היצירה וההשפעה שלנו,
בעצם אולי זה מזל, כי אז איך היינו חווים קסמים? 🙂
*בתמונה פיל בהרמוניה פנימית שלכאורה אינה תואמת את המציאות החיצונית
