אתם יכולים להיות בדממה מוחלטת, לא לדבר, לא לזוז אפילו להיות במדיטציה ובתוככם יהיה מלא רעש.
בטוח יצא לכם להיות במקום מאוד סואן – רחוב, מסיבה, קניון ואתם כמו הייתם במקום אחר, שקט, והרעש היה סביבכם ולא חדר אליכם.
ואחד אהוב עלי במיוחד הוא חוף הים. גם אם אתם בו לבד רחש הגלים יכול להחריש אוזניים, ובכל זאת השקט זמין ומורגש.
לכן השקט הוא מקום אליו נכנסים, ולא מצב הוויתי.
רעש בא והולך, השקט תמיד שם.
כשנסכים לצאת מהרעש יתגלה השקט.
את השקט אי אפשר ללמוד מקריאה, הוא דומה יותר לאהבה או מפגש עם בורא עולם – עד שלא חווים אותם לא באמת אפשר להבין במה מדובר.
מה שאני כן יכול לספר לכם זה על קווי המתאר שאני גיליתי עליו, על תכונותיו,והכלים בהם אני משתמש, בתקווה שזה יעזור לכם למצוא את הנתיב שלכם אליו.
הדרך הכי קלה ופשוטה שאני מכיר להיכנס אל השקט הוא מתוך חיבור לאדמה. כל מה שנדרש הוא לשים לב לנקודות המגע עם הקרקע ולקו התפר שנוצר במפגש של הגוף שלנו והאדמה. הגוף לוחץ/נשען על האדמה, האדמה דוחפת/מתנגדת לכובד הגוף. הקו הדק ביניהם הוא נקודת החיבור לאדמה ולשקט.
זה פשוט מאוד וחמקמק. נדרשת מיומנות להיכנס אל השקט ולנוע איתו ומתוכו. בהתחלה כל תזוזה פיזית, תזוזה של התודעה (מחשבה), רחש, רגש יוציאו אותנו מהשקט ותשומת ליבנו תעבור ל”הפרעה” שהגיעה. אך אני יכול להבטיח לכם, מנסיון אישי, שמגיע רגע שבו החיבור לאדמה והשקט תמיד שם.
יש מלא טכניקות לחקירת השקט – מדיטציה, נשימות, ויפאסנה ועוד ועוד, מה שאני הכי אוהב ב”תרגול” של חיבור לאדמה זה שלא צריך לעצור את תנועת החיים כדי לתרגל אותה, היא פשוטה , ברורה ומוחשית. אפשר לתרגל אותה בכל מקום ובכל מצב – נהיגה, עשייה, דיבור, ריקוד וכו’. פשוט וזמין תמיד. תענוג.
וממה שאני רואה שקורה במסעות קל לי להעביר את זה הלאה וזה עובד מהר גם לאחרים. במסע בפחות מארבעה ימים אנשים נכנסים אל השקט. במסעות של שישה ימים אנשים דיווחו על “מוח ריק”, שבו ענן אחד של מחשבה והרהור לא הגיעו. שקט מוחלט. השקט גם הולך איתם אחרי המסע. לכמה זמן? תלוי כמה מתרגלים – התרגול הוא בסך הכל ההסכמה להקשיב לאדמה..
לרוב לא נוח לנו בתוך השקט. למה? כי הוא נובע מהכלום. וזו הסיבה שאנו לא ממהרים להיכנס אליו. התרבות שלנו לא מכירה בתנועה העולה מהאדמה ובכלום שנובע ממנה. לכן הכי קל לפגוש את השקט מחוץ לעולם האדם. בטבע למשל.
אז מה עושים כדי להיכנס אל השקט?
דבר ראשון אני ממליץ לשים כוונה לחקור וללמוד את השקט. להתחיל לשים לב מתי אתם בו ומתי לא.
נסו כלים שונים, יש אינסוף, אחד בטוח יתאים לכם.
תרגלו חיבור לאדמה (עכשיו אני מבין שאני צריך להכין ווידאו על זה…אני על זה 🙂)
אפשר לבוא איתי למסע, שם תפגשו את החוויה של מה זה להיות ולנוע מתוך השקט ותבינו את “התרגול”
מאין יבוא עזרי
זה ציווי, לא שאלה.
מהאין, מהכלום, נובעים החיים.
בהצלחה
*בתמונה פעמונים בשקט. נעים עם הרוח בלי לגעת אחד בשני.
