העין של ה"אין" והעין של ה"יש"

magnifying-glass-study-eye-close-768x768

אני אגלה לכם סוד קטן
אני נודניק. כן. ואפילו אחד מוצלח.
אני אוהב להיות נודניק ולהראות לאנשים את היופי והקסם שיש (להם) בחיים למרות שהם מתעקשים שהוא לא קיים.
לאחרונה יוצא לי לראות במפגש עם אנשים בקליניקה תחושה של חוסר, פסימיות, יאוש וממש קושי לראות את היופי ולהגיד עליו תודה פשוטה.

אז איך רואים את היופי בחיים?
אני שמח שאתם שואלים, כי זה ממש עוזר לי פה בכתיבה של הפוסט ובזרימה 😉

בשביל לענות על השאלה הזאת אני רוצה לספר לכם על זוג עיניים נוסף שיש לנו.
העין של ה"אין" והעין של ה"יש"

איך גיליתי אותן? את האמת אני לא ממש יודע, זה קרה כאילו מעצמו מתוך חקירה שלי על נקודת המבט שלי. שלא תבינו לא נכון אני הייתי אחד מהאנשים השליליים והפסימים ביותר שהכרתי, אולי בגלל זה אני יכול היום לספר על זה, אולי בגלל זה אני נודניק כזה טוב, כי פשוט אני מכיר את המצב הזה ממש טוב.

העין שלי האין, הלא, הבלתי אפשרי,  היא עין שהתרבות שלנו מאוד אוהבת ומורגלת להשתמש בה. מאז שאנחנו קטנים ההורים שלנו הראו לנו שוב ושוב איפה אנחנו לא. אצלי למשל אמרו לי שאני עצלן (לא חרוץ), מפוזר (לא מסודר), חסר סבלנות…אף אחד לא אמר לי מה אני כן.
אותו הדבר קרה בביה"ס, בצבא, באוניברסיטה…
בגלל שהעין הזאת מיומנת מאוד היא גם העין הדומיננטית שלנו ולרוב כשנביט אל העולם נביט קודם כל דרכה ולרוב נפגוש את מה שהיא רואה – חוסר,פגם, יאוש, קושי ולאו דווקא את מה שיש שם באמת.

אולי אפשר לקרוא לה גם העין של הבאסה… אני אחשוב על זה.

ליד העין של ה"לא"  ישנה עין שלרוב היא קטנה יותר, חלשה יותר, זו העין של הכן, היש והאפשר.
זו עין שבהתחלה אנחנו צריכים ממש להתאמץ ולהשתמש בה, כמו להשתמש ביד החלשה יותר שלנו, במיוחד כי אף אחד לא לימד אותנו שבכלל אפשר.

העין של ה"כן" למעשה מנכיחה את מה שיש. שזה שונה מלצבוע את המציאות בצבעים יפים.
למשל אם כרגע אני מרגיש מנותק והדבר הראשון שעולה בי זה איזה באסה! שוב אני לא מחובר לעצמי ולחיים ו… ו… , אני יכול לעצור רגע ולהגיד "אני כרגע בניתוק, (שבע קווים מתחת למילה כרגע), וסחטיין עליי ששמתי לב לזה בכלל…"
איך זה מרגיש? קצת אחרת נכון?
לי זה נותן מקום למי שאני ומה שאני כרגע.
הניתוק פתאום הופך למשהו בר חלוף ולחלק ממני, לא כל כולי.
יותר מזה, אספתי אליי רסיס של עוצמה (הפעם הצלחתי לראות!), אני מרגיש חזק קצת יותר.


חשוב לזכור שאחד הדברים שמחזקים את העין של ה"כן" זה להגיד תודה, אפילו על דברים קטנים כמו כוס מים שהגיעה בול בזמן, או שמישהו נתן לי זכות קדימה  – ככה אנו מתחילים לשים לב לקסמים הקטנים של החיים.

וככל שאנחנו משתמשים בעין של ה"כן" יותר היא הולכת וגדלה, עד הרגע שהעין של ה"כן" זהה בגודלה לעין של ה"לא". זו תהיה הפעם הראשונה שמופיעה לנו בחירה באיזו עין להשתמש קודם כשאנו מביטים אל העולם . 

וכשנבחר יותר ויותר להשתמש בעין של ה"כן", תכל'ס זה קורה מהר יותר משנדמה, היא תמשיך לגדול עד שהיא תהפוך העין הדומיננטית שלנו ונתחיל להביט אל העולם קודם דרך היש, הכן, האפשר והיופי.
ואתם יודעים מה קורה אז?
חיוך טיפשי ולא מוסבר מופיע לנו על הפנים
חיוך כזה של אהבה, אהבה בחיים 

               

~נקודת החיבור~   

מאמרים נוספים

הזיכרון של הרגע

אגדה יהודית יפה שהזכירה לי מה באמת חשוב: בימים ההם בארצות הקרות שבמזרח אשכנז היה יהודי טוב שהיה לו מנהג – הוא נהג להסתובב בין עיירות ולהגיע לבית הכנסת בערב שבת. אחרי התפילה היו מזמינים אותו לארוחת שבת טובה, וכשנפתח כבר הבית והלב היה לו

מאין יבוא עזרי?

את השורה הזו משיר למעלות תמיד פרשתי כשאלה. כבקשה ותחנונים לעזרה מבורא עולם. לאחרונה בעקבות ההבנה שלי שהחיים מדברים איתנו מתוך האין, מתוך הכלום, שדרכו נובעים כל הדברים, הבנתי שהשורה הזו למעשה נכתבת עם סימן קריאה – מ(ה)אין יבוא עזרי! קשה לנו להיכנס אל הכלום.

ר-צו-ן

לפני כשנה בעקבות פרידה קשה שנבעה "מטעות"' נוצר כדור שלג של אירועים בו בת זוגתי דאז סובבה אליי את גבה וליבה. נכנסתי לדיכאון ועצרתי כל תנועה. בזמן הזה הבנתי שכל הבלאגן היה נמנע אילו רק הייתי מקשיב לרצון שדיבר אלי מאוד ברור, אך בחרתי להתעלם 

גלילה למעלה

תודה על הצטרפותך !

לחץ לקבלת הלינק להורדת הסרטון

נקודת החיבור מסעות1

כתבו לי

השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם

מסעות יום

מסע שמאני של יום אחד אל תוך הקסם של היער, מחוץ לטווח קליטת הסלולר בטבע פראי ושקט עמוק.
מסע ליער
מסע ליער
מסע חד יומי לעץ
מסע לעץ

מסעות עומק

מפגש וחיבור עם האכויות הטבעיות של החיים - 4 ימים, 4 איכויות שמהם מורכבת מהות החיים.
מסע למדבר
מסע לנחל נקודת החיבור
מסע לנחל

למסע הקרוב..