יש דברים שאי אפשר ללמוד בחדר סגור.
למשל אש.
כדי באמת ללמוד אש, את המהות שלה, הטבע שלה, צריך לשבת ליד אש בוערת להרגיש ו”לשחק” איתה.
למזלנו אש, וכל הדברים הטבעיים, פשוטים וזמינים למערכות החיים שלנו שמכירים ומזהים את השפה הזו – שפת החיים.
המקום הטוב ביותר, שאני מכיר, להקשיב ולתרגל את שפת החיים זה בכיתה של בורא עולם – הטבע.
אתם מכירים את התחושה שעולה בכם שאתם נמצאים בטבע? או איך אתם מרגישים ליד אש טובה?
יש משהו נעים בזה, משהו נפתח ומרגיש קצת יותר טוב. נכנסת קלילות עדינה כזאת.
אתם יודעים על מה אני מדבר נכון?
זוהי נקודת החיבור שלנו עם החיים.
במסע אנחנו נכנסים עמוק אל הכיתה של בורא עולם ו…סוגרים מאחורינו את הדלת. כי בחיים הרגילים אנחנו הרבה פעמים בורחים – למשל לאש המרובעת, המסכים. לפעמים נדמה שהיא חמה ומקרבת ממש כמו האש הטבעית, אבל היא קרה ולרוב אשלייתית.
וזה מחליש אותנו במקום לחזק. אנחנו לא באמת יודעים שאנחנו מסוגלים לעמוד בכל מה שהחיים מביאים, להתחבר למסביב ולהיות אנחנו.
הדבר שהכי מחזק ומחבר אותנו זו למעשה ההסכמה להישאר ולהתמודד עם מה שיש. ככה אנחנו מגלים כמה אנחנו תכל’ס…ממש חזקים.
שיש בתוכנו מענה לכל מה שאנחנו צריכים.
תארו לכם שאתם יכולים לתת לעצמכם מענה לכל צורך שבא אהבה, קבלה, נראות, הכלה…רוצים כזה?
זה המסע.
מפגש עם הטבע ועם עצמנו כדי ללמוד לתת לנו מענה לצרכים שלנו.
ללמוד לבד את הדרך פנימה, את היופי והעוצמה שבנו, לחזק את שרירי החיים שלנו וללמוד את שפת הלב.
לבנות לנו בית טוב בתוכנו שמאפשר לנו לבטוח ופתוח רחב…ולזרוח
(יצאה לי פה אנחה עמוקה עמוקה)
ולזרוח
הרי בשביל זה באנו לכאן לא?
השקט הוא מקום ולא מצב
רעש בא והולך, השקט תמיד שם.
כשנסכים לצאת מהרעש יתגלה השקט.